ניקוי מערכות 

הרכב שלי הוא מיוחד במינו. יש לו אישיות משל עצמו. יש לו אהבות ושנאות. למשל, הוא לא אוהב את החורף. הוא גם לא אוהב מים. והוא גם לא אוהב קור. ככה הוא. כשטיפת גשם יורדת, הוא מיד מתכווץ ולא רוצה לעבוד. אני מדברת איתו, מנסה לשכנע אותו שהוא צריך לזוז, כי אני צריכה דחוף להגיע לאיזשהו מקום ו... כלום. אני ידועה כאדם סבלני. כשהתלמידים שלי לא מבינים משהו, (בדרך כלל) יש לי סבלנות להסביר להם  שוב, כדי שיבינו. ואם הם  לא מבינים בדרך אחת, אני אסביר בדרך אחרת. אז, חשבתי, שזה יעבוד עם הרכב. העברתי לו  שיעורים, מה הוא צריך לעשות כדי להתניע. הראיתי לו ציורים, כדי לעבוד על כמה שיותר מהחושים שלו.  ו... שום דבר לא קרה. הוא התעקש לא לזוז.  שאלתי את המומחים מבין שכני, מה פספסתי. האם לא הסברתי את עצמי מספיק טוב? האם יש טכניקת לימוד יותר טובה להעביר לרכבי, כדי שהוא יתחיל לזוז? יש לנו מומחה גדול לרכבים בשכונה. הוא אמר לי שהוא לא מאמין בשיטת הלימוד התיאורטית. הוא אומר שאם דבר מסוים לא עובד, צריך לגרום לו לזוז לפעמים אפילו בכוח. הדרך היחידה, הוא אומר, שהרכב שלך יזוז, זה שתתניעי אותו, כדי שטיפת המים שתקעה את המערכות שלו, תתחמם  ותתאדה. אז  הוא  יתחיל לזוז. נדהמתי. אבל, באינטואיציה ידעתי שזה נכון. לא רציתי להרוס את הרכב, הוא יפגע אם אני אכריח אותו לזוז. אולי יקרה לו משהו? אולי מערכת אחרת שלו תצא מכלל שליטה? "זה לא יהרוס את המנוע?" הדוקטור של הרכבים מהשכונה אמר שאם אני לא רוצה לעשות את זה הוא יעשה את זה, מה ששכנע אותי מיד לנסות. אני ידועה כרחומה וחנונה וחסתי על הרכב שלי כשלחצתי בכוח על דוושת הגז. בהתחלה הוא לא הגיב. פשוט התעלם. אחר כך שמעתי חרקות וצריחות וקולות  אומללים כל כך שממש כאב לי הלב עליו. הוא מתייסר. הדוקטור "רכבים" עמד בחוץ מסתכל בעיניו הגדולות והתובעניות, אז, המשכתי, למרות הייסורים. פתחתי את החלון, כדי לוודא בפעם האחרונה – "זה לא יהרוס אותו?"  הוא ענה – "זה קצת אוכל את המצבר שלו, אבל הוא יתחיל לחיות מחדש אם תמשיכי". ואז זה קרה, קולו המדהים של המנוע התחיל לרעום בקול תרועה חזקה והמאמץ המשותף שלי ושל רכבי הטוב זכה להצלחה מלאה. הוא התחיל לנוע. ככה זה בדיוק עם מערכות התקשרות שלנו. רוצים לראות איך? – הציצו להתרשם!